הבסיס לחשיבה הדתית

טיילור טען כי הבסיס לכל החשיבה הדתית במובהק הוא האנימיזם, כלומר האמונה כי בני-האדם שותפים לעולם הזה עם אוכלוסייה של ישויות יוצאות דופן, ערטילאיות, סמויות מן העין בדרך כלל, החל בנשמות וברוחות רפאים וכלה בקדושים, פיות, מלאכים, שדים ג'ינים שטנים ואלים. בכל מקום שאנשים מאמינים בקיומה של אחת מאותן ישויות, או בקיום יותר מאחת, יש בנמצא דת. בהשתדלותנו להבין מה אנו, המציאה כל תרבות אנושית מכלול של מיתוסים. את הסתירות שבתוכנו מייחסים למאבק בין אלוהויות שוות-כוח המתעמתות זו עם זו; או לבורא לא מושלם; או, באופן פרדוכסלי, למאבק בין מלאך מתמרד ובין אל כל יכול; או למאבק, שווה כוחות אף פחות, בין  ישות כול יכולה לבין בני-האדם הסוררים.

            לכמה אנשים יש השקפות כה רחבות וגמישות על אלוהים, עד שחזקה עליהם שימצאו את האל בכל מקום שבו יבקשהו. לא פעם אנו שומעים אמירות בנוסח "האל הוא הערך הסופי", או "האל הוא הצד הטוב שבטבענו", או "אלוהים הוא היקום". מובן שכמו לכל מלה אחרת, אפשר לתת למלה "אלוהים" כל משמעות שתעלה בדעתנו. אם נרצה לומר כי "אלוהים הוא אנרגיה", כי אז נוכל למצוא את האל בגוש פחם. אולם כדי שלמילים יהיה איזה שהוא ערך בעיננו, עלינו לכבד את האופן שבו נעשה בהן שימוש במבט היסטורי, ובמיוחד עלינו לשמור על ההבחנות, המונעות ממשמען של מילים להתמזג עם משמען של מילים אחרות. ברוח הדברים האלה, נראה לי, שכדי שלמלה "אל" תהיה איזה משמעות, יש להבינה כאל שאכפת לו ומחוקק חוקים, שקבע לא רק את חוקי הטבע והיקום, כי אם גם את תקני הטוב והרע, "אישיות" המגלה עניין במעשינו, בקיצור, דבר-מה שיש מקום כי נסגוד לו. זהו האל שבני-אדם במהלך ההיסטוריה נהו אחריו (ויינברג. 1996: 226).

            קליפורד גירץ  (גירץ, 1990 : 120)  טוען כי מנקודת מבט אנתרופולוגית נעוצה חשיבותה של הדת ביכולתה לשמש מקור השראה לפרט ולקבוצה, מקור שמצד אחד הם שואבים ממנו השקפות כלליות, אך ייחודיות, על העולם, על העצמי ועל היחסים שביניהם, ומצד שני הוא משרה בהם דיספוזיציות מנטאליות מושרשות, לא פחות ייחודיות. ההיבט הראשון הוא דגם של, והשני דגם של בשביל.  מן התפקודים התרבותיים הללו נגזרים תפקודיה הפסיכולוגים והחברתיים של הדת.